לזכרם 

 

הרב חנן פורת ז"ל

מייסד ונשיא המכינה

הרב חנן פורת ז"ל, נולד בשנת התש"ד בכפר פינס. כשהיה בן חצי שנה הצטרפו הוריו לקבוצת אברהם שהקימה את קיבוץ כפר עציון. בגיל 5, עם קום המדינה, פונה עם משפחתו וחבריו מכפר עציון, בעקבות הקרבות הקשים שהיו במקום במלחמת השחרור

למד בישיבת כפר הרוא"ה ובישיבת מרכז הרב, והוסמך לרבנות שירת בצנחנים ונמנה עם משחררי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה, פעל לחידוש ההתיישבות בכפר עציון. במלחמת יום כיפור שירת בחזית בדרום ונפצע באורח קשה מאוד.

היה ממקימי תנועת 'גוש אמונים' וממובילי הקמת יישובי יהודה ושומרון.

בין השאר פעל להקמת ישיבת הר עציון, וישיבת בית אורות. תנועת "גשר" ובית ספר שדה כפר עציון. ייסד את תנועת "אורות חסד", ואת עלון "מעט מן האור" אותו ערך, וכתב מספר ספרים בנושאי תורה ואמונה.

באלול התשנ"ח הקים את המכינה הקדם צבאית 'אלישע' בחבל יריחו וביקש מהרב יצחק נסים יבדל"א לעמוד בראשות המכינה. 

כיהן כחבר כנסת למעלה מעשור. לאחר פרישתו לימד ב'מכללת הרצוג', בישיבת 'בית אורות' ובישיבת 'ברכת משה'. ב- 2011 זכה ב'פרס מוסקוביץ לציונות', ובתשע"א קיבל את 'פרס היצירה היהודית'.

הרב חנן פורת היה נשוי לרחל, ולהם 11 ילדים.

הרב חנן היה דמות נערצת ומורה דרך לרבים המחפשים את דרכם. עם כל צניעותו וחינו, לחם בגבורה ובאומץ למען כלל ישראל, עפ"י החזון הגדול שעמד לנגד עיניו בכל עת.

 

השיב נשמתו לבוראו ביום ו' בתשרי התשע"ב, לאחר מחלה קשה.

 

ת.נ.צ.ב.ה

הרב יוסף שוקר ז"ל 

ר"מ במכינה

הרב יוסי שוקר ז"ל, נולד בשנת התשכ"ז ברמת גן, שם גדל.

בבחרותו למד בישיבת ההסדר בשילה, ומאז התחיל להכות שורשים בחבל ארץ יפיפה זה.

נשא את רונית לאישה בשנת התשנ"א ויחד גידלו באהבה את חמשת ילדיהם.

הרב יוסי היה אדם בעל חזון ענק, שתמיד עבר לידי מעשה. איש ארץ ישראל בכל רמ"ח אבריו.

הקים את היישובים שבות רחל ואחיה (שם גם בנה את ביתו), ונטע סביבם כרמי זיתים.

ייסד את בית הבד באחיה, שעד היום ידוע ומוכר באיכות שמן הזית שמפיק.

 

הרב יוסי לימד במכינת אלישע כ-3 שנים, וזכה להעמיד תלמידים הרבה שנקשרו אליו מאוד.

בעת עבודתו בבית הבד, נפצע באורח אנוש.

התמודד עם פציעתו שש שנים בגבורה, באצילות, בעוצמה ובאמונה גדולה.

 

הרב יוסי חי באהבת תורה עצומה, ביראת שמים, במאור פנים ובפשטות.

איש חסד, ומנהיג מתוך ענווה.

בכל הליכותיו דבק בתורת ארץ ישראל, בחיבור חיי קודש לחיי מעשה, ובצפייה לגאולה שלימה.

 

השיב נשמתו לבוראו ביום כ"ו בניסן התשס"ז.

ת.נ.צ.ב.ה

 

עמיחי שטיימנץ ז"ל

עמיחי נולד ב-י"ב באלול התשמ"ד.

בילדותו למד בבית הספר 'אוהל שילה', לאחר מכן בפנימייה הצבאית 'אור עציון', ובמכינה הקדם צבאית 'אלישע'.

לאחר שרות צבאי כלוחם ביחידת דובדבן, עמיחי יצא לטיול בהודו.

ביום שלישי ר"ח אב התשס"ט (21.7.2009),  עמיחי יצא ל"טראק" לבדו בעמק הפראווטי שבהודו. שם ככל הנראה נרצח. לאחר 5 שנות חיפושים, בי"ט אלול התשע"ד (14.9.14), הוכרז שעמיחי נרצח על בסיס עדות מקומי שהיה כנראה עד לרצח.

חבריו וקרוביו מספרים על אישיות מיוחדת, אדם בעל ערכים שמתמיד במטרותיו ולא מרפה. בחור לא שיגרתי, גיבור, בז לסכנות , אוהב אתגרים ובמיוחד אוהב את ארץ ישראל.

בן 25 שנים היה בהירצחו.

ת.נ.צ.ב.ה

 

ליאור כפרי ז"ל

בצהרי יום שבת בשעה 15.00 , ז' באלול התשע"ה, ליאור החזיר את נשמתו בטרם עת לבוראו לאחר ייסורים קשים ומרובים ממחלת הסרטן. 

ליאור התמודד עם המחלה 3 פעמים בחייו, כשהפעם הראשונה הייתה בגיל 16, נער בתיכון ישיבת  "שעלבים". כמובן נתמך בחבריו, מוריו ובמשפחתו שלא עזבו את מיטת חוליו, על אף שליאור לא אהב אף פעם להטריח אחרים.

פעם שנייה התגלתה המחלה סמוך ליום הולדתו, בהיותו כבן 21 שנים לחייו. עקב חזרת המחלה נקטעה רגלו השמאלית. על אף המצב, ליאור כידוע משדר תמיד חוזק וגבורה ולתדהמת מבקריו יצאו מעודדים מאשר מעודדים. כידוע אף פעם במהותו לא שידר "אדם חולה". 

ליאור נלחם על מנת להתגייס לצבא ושירת במודיעין השייטת. סיים תואר ראשון כמהנדס אלקטרוניקה, עבד בחברת הייטק, טייל בעולם, שיחק בקבוצת כדורסל נכים ואף נסע לטיול סקי על אף ולמרות נכותו. בתוך כך, לא שכח להחזיר להשיב ליקום ולחברה את האהבה והתמיכה שקיבל. ייעץ ותמך בחולים חדשים, התנדב בעמותות, הקים את הבמה הדתית ביישוב בו הוא גר ובאופן כללי היה פעיל למען האחר.

קשה להעביר בכמה מילים את אופיו המיוחד של ליאור, אך דוגמא קטנה כצוואה למשפחה ולחבריו - הודעה שכתב לאחיו הצעיר לאחר שליווה אותו לילה ארוך, כואב ומייסר במיון:

 "ואין לנו ברירה, רק להישאר שפויים, לשמור על שגרה, להשתדל לשמוח, להשתדל להאמין, להשתדל לקוות, להשתדל להתרגש, אין ברירה אחרת..."

ליאור לימד אותנו, שכוחות הנפש חזקים מן הגוף ושבכוחה של הרוח להאיר ולהקל גם על הייסורים הקשים ביותר.

נותר לנו הרבה הרבה ללמוד ולאמץ מאופיו ודרך חייו ודרך חשיבתו שהאיר אור לכולנו...

ת.נ.צ.ב.ה

נתן כהן הי"ד

נתן, בן העיר מודיעין, נולד לדוד ולימור כהן.

נתן היה אדם מיוחד שלא פוגשים בכל יום. חייכן, שמח, אופטימי, קליל ומלא שמחת חיים. נשמה גדולה שתמיד בולט בנוכחותו.

נתן התגייס לחיל השריון בחודש נובמבר 2010 ושירת כמפקד מחלקה בגדוד 46.

במהלך מבצע "צוק איתן",  נצפה נתן מחוץ לטנק שלו, ולשאלת המג"ד מדוע עזב את  הכלי הממוגן, הוא ענה : "כדי לתת אוכל לחייל המפעיל את הדחפור". בפשטות וצניעות, נתינה תוך לקיחת סיכון עצמי ודרישה עצמית.

נתן נהרג ביום כ"ה בתמוז התשע"ד (22/07/2014), במבצע "צוק איתן" בהיותו בעמדת מפקד בטנק שלו בעת תפעול מקלע המפקד.

נתן התעתד להינשא באוקטובר לארוסתו – טל.

הועלה לדרגת סרן לאחר נופלו.

בן 23 היה בנופלו.

ת.נ.צ.ב.ה

אליהו אשרי הי"ד

אליהו גדל באיתמר, נולד ליתרו ומרים בי"ד בשבט התשמ"ח .

לאחר סיום לימודיו בפנימייה הצבאית 'אור עציון',  החליט אליהו ללמוד במכינה הקדם צבאית 'אלישע' לפני גיוסו לצבא.

בסיום שנת המכינה , ביום ראשון כ"ט בסיוון התשס"ו (25.6.06) , בדרכו למכינה נחטף אליהו ע"י מחבלים פלסטינים ונרצח ברמאללה. גופתו של אליהו אותרה ביום רביעי, כמה ימים לאחר הירצחו, בשכונה ברמאללה.

אליהו היה בחור חייכן, אחראי, אופטימי, צנוע ועניו. אדם בלי טיפת התנשאות. תמיד נתן את כל הנשמה, חדור אמונה ואהבת הזולת. מיוחדת מאוד היתה תפילתו. כשהתפלל נשא ידיו כלפי מעלה בדבקות אמיתית.

בן 18 שנים היה בהירצחו.

ת.נ.צ.ב.ה

 
 
 

יאיר תורג'מן

.יאיר נולד ביום כ"א באדר התשמ"ב,  להוריו – יעקב ומיכל , בן העיר קריית ארבע

.יאיר החליט להתגייס לגדוד חי"ר רגיל למרות שיכל להגיע לאחת היחידות המובחרות בזכות נתוניו הגבוהים

.הוא נימק זאת ברצונו להיות במקום בו צריכים אותו יותר ושם יוכל לתרום יותר מאישיותו

.יאיר הוצב בחטיבת הנח"ל , והחל את מסלול הכשרתו כלוחם

יאיר נפל ב - ד' בחשוון התשס"ה ( 19.10.04) בקרב מבוא דותן . פלסטינים חמושים התמקמו על גבעה הצופה על שטח מפקדת החטיבה ופתחו באש לעבר קבוצת אוהלים במרכז הבסיס. אחד הכדורים חדר לאוהל שבו ישב יאיר ופגע בבטנו

יאיר הי"ד, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שלוש .אחיות ואח

ייחודו של יאיר היה ביכולתו להיות שמח תמיד, וברצון העז לשמח את הסובבים. ביחידה אמרו שהיה "הרוח החיה" שלהם

בן 22 שנים היה בנופלו.

 

ת.נ.צ.ב.ה

 

שלמה פוקס ז"ל

שלמה נולד ביום ל' בניסן התשמ"ה, במושב גן אור שבגוש קטיף.

גדל בגוש קטיף ולמד בישיבת "דביר" לאומנויות בזכות הכישרון המוסיקלי והנגינה בתופים.

לאחר מכן למד במכינה הקדם צבאית "אלישע". בשנת המכינה לקח אחריות והשקיע מאמצים עצומים, מתוך החלטה פנימית שנבעה מתוכו, כדי להצליח להתגייס לחיל קרבי.

בימי הגרוש מגוש קטיף, הכואבים והקשים, שלמה היה כעמוד תמיכה איתן עבור משפחתו ועזר לקבל החלטות משמעותיות לגבי העתיד.

שבועות ספורים לאחר הגירוש שלמה התגייס לצבא ל"מודיעין שדה".

מספר חודשים אח"כ התגלה ברגלו גידול. שלמה עבר טיפולים אגרסיביים ובתוך כל זה צמח ועלה, ועבר מהפך אמוני שהתגבר והתעצם.                                                             

המחלה עוררה את שלמה לחיים גבוהים, חיי תורה, חיים רוחניים למען עצמו ולמען ככל עם ישראל. הוא הרגיש שקיבל את חייו במתנה ולכן הוא חייב לאסוף את עצמו כדי שהחיים האלו יהיו עם הכי הרבה משמעות.

שלמה זכה להינשא ולהקים בית עם לימור, בחתונה מרגשת ושמחה מאוד.

מספר חודשים לאחר החתונה, הצטרפו שלמה ולימור לגרעין התורני של תנועת "מעיינות" בקריית אונו. שלמה פרח והפך להיות דמות מרכזית בגרעין ובישיבה כמו גם בקהילת העיר כולה. מ'אברך' הפך להיות מנהל של ישיבת ה"שסדר" שבמסגרת הגרעין, תוך נתינה עצמית איפה שאפשר וצריך.

במקביל לפעילות ולעשייה הציבורית המבורכת, ב"ה זכו שלמה ולימור לחבוק בן בכור – יוסף שמעון.

זמן קצר לאחר מכן חזרה המחלה והפעם בצורה אלימה במיוחד.                                

בכל המסע של הטיפולים, התגלה בשלמה אור גדול, אלוקי, בלתי ניתן להסבר. אור שהלך והתעצם מיום ליום, מקרין על כל מי שנמצא סביבו ומעבר לו.

29 שנים חי שלמה בעולם הזה, בהם הספיק לעשות ,לתרום ולהעניק כ"כ הרבה לכ"כ הרבה אנשים.

לאחר פטירתו נולד בנו השני – ידידיה.

שלמה נסתלק מן העולם בשבת קודש פרשת "נשא" ב' בסיוון התשע"ד.

ת.נ.צ.ב.ה

 

יוסי שמעוני ז"ל

 יוסי נולד בכג' תמוז, גדל והתחנך בעיר האבות חברון יוסי למד במחזור הראשון של מכינת אלישע". אל המכינה ורבניה נקשר ושמר על קשר גם לאחר לימודיו"

.יוסי התגייס לסיירת "אגוז" כלוחם קרבי ולחם במלחמת לבנון השנייה

לאחר גיוסו נישא לתהילה והקים את ביתו בישוב " גבעת הראל" , שם נולדו ילדיו – איתי וצורי, אותם אהב אהבת נפש! ונתן את כל כולו לגידולם. יוסי היה איש מיוחד ונדיר באופיו במהלך חייו ובעיקר בעת מחלתו, לימד יוסי את כולנו לא להתייאש, לדבוק בחיים ולהיות אופטימיים. הייתה לו ראיה טובה על הסביבה – ראה בכולם את הטוב שבהם ולימד זכות על כל אחד ואחד. הדבר שאפיין אותו מכל, היתה מידת הנתינה האין סופית שלו למשפחה ולסובבים אותו. בשילוב אהבתו את ארץ ישראל ותורת ישראל,  השקיע במסירות גדולה , בטיפול ופיתוח אדמת הארץ, ואף הקים בשטח גדול מאד כרם ענבים גדולה ופוריה.

 על אף ייסורים רבים במחלתו, המשיך בלימוד תורה ובקביעת עיתים לתורה.

לאחר מאבק ממושך במחלתו, נפטר יוסי ב- ג' באייר תשס"ט והוא בן 28 במותו.

 

ת.נ.צ.ב.ה